עמיעד טאוב:'זוהי שעתם היפה של המרפקים וניירות הטואלט'

עמיעד טאוב עם טור של טיפים לשוהים בבידוד על ההתמודדות עם הילדים, הזמן וההגדרה כעובד לא חיוני.טור לזמן קורונה.

מודיעין קורונה שלום

שמי עמיעד ומסתבר שאני נשוי ואב לחמישה ילדים. נפגשנו השבוע במודיעין לשיחת היכרות לקראת הכניסה המשותפת לבידוד ולהפתעתי גיליתי כי המדובר ביצורים נחמדים המסוגלים לבצע פעולות פשוטות. בת ה17 יודעת לשטוף ידיים לבד, הבן מסוגל להכין לעצמו אוכל והקטנה ממש חכמה ויודעת לאיית "אפידמיולוגיה". יחד בנינו תכנית בילוי יומית הכוללת ספורט, ארוחות משותפות, ניקיון ושיעורי בית. אף חלק ממנה לא מתבצע בפועל אבל היא מהווה אחלה קישוט למקרר.

בסיומו של כל יום רביצה אנו משתרעים יחדיו על הספה לעוד קצת רביצה וצפייה משותפת בעוד פרק מסדרת המתח "ביבי וההיסטריה" בו מככבים מושון הרוקח הממושקף ממשרד הבריאות לצד הפוליטיקאי הראשון בישראל שהצליח לשרוד בזכות המגיפה. בסברי מרנן לא היו עושים זאת טוב יותר.

בעוד רעייתי שתחיה הפכה לעובדת זרה קרי: מבשלת, מכבסת, מנקה, מאיימת, צועקת ומקללת וזוכה בעיקר לביקורת ותלונות. אצלי המצב הפוך אני מכין לילדה פרוסת לחם עם שוקולד ומקבל מחמאות ונשיקות כאילו הרגע זכיתי במאסטר שף מה שמוכיח את הצלחת הסטארטאפ  שלי הכולל את הפחתת רף הציפיות ממני למינימום האפשרי.

כמה חלמתי על היום שבו עוד מישהו חוץ מרעייתי שתחיה יגדיר אותי "לא חיוני" וכיאה לגבר בסיכון גבוה (מחבק, מנשק, ועם מנטליות גריאטרית ) בימים אלו אני משמין מנחת, גלידות בננה פצפוצים ובמבה נוגט. בעוד כל אצני מודיעין רבתי מעלים סרטונים של ספורט ביתי אני בעיקר עוסק בגלישת ספות ובמקביל נערך לחקירה האפידמיולוגית שלי בלי להעמיס על חוקרי משרד הבריאות קרי מקפיד לא לזוז יותר מידי. מרבית קבוצת חולי הקורונה הם כנראה אצנים וחובבי טיולים בדמם, כאלו מספיקים ביום מה שלוקח לי שנה ואילו החקירה שלי צפויה להיות פשוטה יחסית שכן גבולות הגזרה שלי נעים בין המיטה הכורסה והמקרר.

כתושב עיר המוגדרת כ"עיר שינה" אני מקפיד למלא באדיקות את הוראות מורי ורבי אורי אורבך ז"ל שקבע כי:"כל דבר ניתן לדחות למחר אבל שנ"צ אם פספסת שנ"צ זה זמן שלא יחזור". מי דמיין אי פעם שבגיל 42 אשנו"צ יותר מתינוקות.

כשהגלים חזקים החזקים מתגלים ואכן זוהי שעתם היפה של המרפקים ניירות הטואלט והעצלנים ולא מעט יתרונות יש למי שמסתכל בחיוב על ימי הקורונה החל מהחופשה שקיבלתי מתפקידי כנהג הסעות לחוגים,  ופיזור הילדים מידי בוקר בבתי ספר המשתרעים מהודו ועד כוש, דרך הרחובות השוממים במודיעין שבניגוד לעולם אינם מהווים מראה חריג, ועד לעובדה שנפטרנו מהאיום המידי של הגעת חמותי לליל הסדר. שלא תטעו ותחשבו שאני רק מתבודד בשיטת הרבי מברסלב, נח נח נח נח.  כנבחר ציבור לקחתי אחריות ורגע לפני הבידוד חיבקתי ונישקתי את מרבית נציגי הסיעות היריבות בעירייה בשאיפה לצמצם את מספר המתחרים וההתקהלויות בבחירות הבאות.

וברצינות. במודיעין רבתי מתממשים דברי של ז'בוטינסקי "האנשים במלחמה יפים לעתים יותר מאשר בחיי יום-יום". בעוד ביום יום כל ברזייה שלא עובדת היא סיבה להפגנות המונים (בzoom כיאה לעיר הבורגנים) וכל ויכוח על איסוף מתנות בגינת הכלבים מייצר אמוציות של קרב בולדוגים צמאי דם במיוחד בזמן מלחמה מסתבר כי כ100,000 תושבים מסוגלים להיות חברים בעיר הכי קהילתית בישראל ולהוות דוגמא לערבות הדדית מהי. כמות המתנדבים לסייע עולה על כמות המתים באיטליה, בני הנוער יוזמים פרויקטים אנושיים שלא כוללים מסכים, עובדי העירייה מגלים אנרגיות ואחריות בניגוד לתדמיתם היבשה ואפילו הפוסטים כבר לא כוללים את כמויות השנאה השגרתיות של מחנות ביבי ורק לא ביבי. שייגמר ושיישאר.

עמיעד טאוב הוא משנה לראש העיר ומחזיק תיק השירותים החברתיים השוהה בבידוד מרצון
כל קשר בין הכתוב למציאות הינו על אחריות הקורא בלבד